פסק-דין בתיק ע"א 525/02

השופט א' ריבלין:

          המשיבים 1 ו- 2, חברי קיבוץ בית השיטה (להלן: הקיבוץ), נפגעו בתאונת דרכים ביום 12.12.1991. תאונה זו הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

2.       המשיב 1,  שלמה גלר (להלן: גלר), יליד 1950, איבד בתאונה את מאור עיניו. כן סובל גלר מפגיעה מוחית ומהגבלה בתנועת פרק ירך ימין. בגין כל אלה הועמדה פגיעתו התפקודית של גלר על שיעור של 100%. בית המשפט המחוזי קבע כי את שכר הבסיס לפיו יחושבו הפסדי ההשתכרות שנגרמו לגלר, יש לאמוד בהתאם לשכר העובדים שהחליפו אותו, כמרכזי עבודה, במפעל המתכת של הקיבוץ. הואיל ושכר זה עלה על שילוש השכר הממוצע במשק בעת מתן פסק הדין, העמיד בית המשפט המחוזי את שכר הבסיס על שילוש השכר הממוצע באותו מועד. בהתבסס על נתון זה פסק בית המשפט לגלר פיצוי בגין אובדן שכר עד ליום מתן פסק הדין בסך של 1,908,360 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה החל מאמצע התקופה שתחילתה ביום התאונה. בגין הפסדי שכר בעתיד, עד הגיע גלר לגיל 68, פסק בית המשפט המחוזי לגלר סכום של 2,538,895 ש"ח. בית המשפט המחוזי פסק לו פיצוי נוסף, בסך 240,000 ש"ח, בגין הפסדי השכר שנגרמו לאשתו מחמת הטיפול והסיעוד שהעניקה לו בעבר ותעניק לו בעתיד.

          בית המשפט פסק לגלר גם פיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין לווי סיעודי בתקופת אשפוזו בבית החולים ע"ש לוינשטיין, בתוספת ריבית והצמדה, פיצוי בסך 240,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה שלו ושל בני משפחתו, עד למועד פסק הדין, ופיצוי בסך 100,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה עתידיות. בגין התאמות דיור שבוצעו בעבר נפסקו לגלר 120,000 ש"ח. כן נפסק לו פיצוי בסך 70,000 ש"ח בגין הצורך לרכוש אביזרי נכים ותוכנות לעיוור, ופיצוי בסך 20,000 ש"ח בגין הוצאות שונות בתקופת האשפוז. מסכומים אלה, כך קבע בית המשפט יש לנכות את התשלומים התכופים שקיבל ואת תשלומי הביטוח הלאומי. בית המשפט קבע כי אין לפסוק לטובתו של גלר הוצאות משפט, לאור "השימוש הבזבזני במשאבי הקיבוץ לניהול המשפט".

3.       המשיב 2, אברהם נבו (להלן: נבו), יליד 1941, נפגע ברגלו בתאונה, ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור של 55.2% על ידי המוסד לביטוח לאומי. עובר לתאונה שימש נבו כמנהל מחלקת בקרת איכות במפעל המתכת בקיבוץ. בעניינו נפסקו סכומי פיצוי בגין הפסדי השתכרות מתונים בהרבה, יחסית לאלה שנפסקו לגלר, לאחר שבית המשפט ציין כי לא הובאו בפניו ראיות מספיקות באשר לשכר שעל בסיסו יש לפסוק לו הפסדי השתכרות, ולאור העובדה שהוא עובד כיום בחצי משרה.

          בית המשפט פסק גם פיצוי בסך 30,000 ש"ח בגין הפסדי השתכרות שנגרמו לאשתו של נבו בתקופת האשפוז. כן נפסקו פיצויים בגין הוצאות שונות של נבו ובני משפחתו בתקופת האשפוז, בסך כולל של 25,000 ש"ח. מסכומים אלה, קבע בית המשפט המחוזי, יש לנכות את התשלומים התכופים ואת הקצבאות שקיבל נבו מהמוסד לביטוח לאומי.

          בעניינו של נבו באו הצדדים, לאחר הגשת הערעור ולאחר ישיבת קדם המשפט, להסדר פשרה, לפיו תשלם המערערת לנבו סכום כולל נוסף של 169,305 ש"ח. להסכם זה אנו נותנים תוקף של פסק דין.  

4.        המערערת, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית הדדית בע"מ (להלן גם: חברת הביטוח), הפנתה ערעורה רק כנגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין גלר. המערערת טוענת, בין היתר, כי טעה בית המשפט בהעמידו את שכר הבסיס לחישוב הפסדי שכרו של גלר על שילוש השכר הממוצע במשק, ובכך שלא העמידו על השכר הממוצע במשק בלבד. המערערת סבורה, כי השכר שקיבל מחליפו של גלר, שאינו חבר קיבוץ, אינו יכול לשמש אמת מידה להערכת שכרו של גלר. כן מלינה המערערת על הפיצויים, המופרזים לדעתה, שפסק בית המשפט לגלר בראשי הנזק האחרים.

          גלר מצידו, בערעור שכנגד שהגיש, מלין על מיעוט הפיצויים שנפסקו לו, לדעתו. בנוסף, טוען גלר, בין היתר, כי טעה בית המשפט משלא פסק לו הפסדי השתכרות עד הגיעו לגיל 70, ומשלא פסק לו פיצוי בגין אובדן זכויות פנסיה. גלר סבור כי בית המשפט שגה גם משלא פסק לטובתו הוצאות משפט.

6.       גלר ביקש להגיש ראיות נוספות בערעור, ראיות המצביעות, לטענתו, על כך שיש בתהליך ההפרטה שעובר הקיבוץ כדי לערער את ההנחה שעמדה ביסוד קביעותיו של בית המשפט המחוזי בראשי הנזק השונים, ובעיקרם הפסדי הפנסיה והוצאות ניידות, לפיה צרכים ושירותים מסוימים יסופקו לו על ידי הקיבוץ. דין הבקשה להידחות. מתברר כי ראיות בדבר ההפרטה שעובר הקיבוץ, גם אם לא הסדר ההפרטה עצמו - אותו מבקש גלר להגיש היום - עמדו בפני בית המשפט המחוזי בעת שנתן החלטתו. משכך, קביעותיו של בית המשפט המחוזי באו בהתחשב, בין היתר, בתהליך ההפרטה וגם מטעם זה אין לקבל הבקשה.

7.       לאחר שעיינו בהודעות הערעור ובסיכומי הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורה של חברת הביטוח, ודין הערעור שכנגד, שהגיש גלר, להידחות. בית המשפט המחוזי איזן כראוי את האינטרסים השונים בעניין זה, ואין מקום להתערב בשיקול דעתו. גלר נפגע באורח חמור בתאונה. כושרו להשתכר אבד. אמת המידה להעריך את כושרו להשתכר, אלמלא התאונה, נקבעה בהשוואה לשכרם של עובדי חוץ בקיבוץ. מדד זה, שנבחר על ידי בית המשפט, עשוי ללמד גם על כושרו של גלר להשתכר במקום עבודה שמחוץ לקיבוץ. בית המשפט קמא שקל את טענת המערערת בדבר הפער בכישורים בין גלר לבין מי שבאו במקומו והגיע למסקנה כי יש לגרוע רק מעט מבסיס השכר. בית המשפט ציין כי גריעה זו נתקיימה ממילא לאור העובדה ששכרם של אלה האחרונים היה גבוה משילוש השכר הממוצע. בנסיבות המקרה, אין עילה להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.

הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.

                                                                                              ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

           אני מסכים.

                                                                                                ה נ ש י א

השופט א' גרוניס:

           אני מסכים.

                                                                                                ש ו פ ט